<h1>רבינו ירוחם נט"ו אות כ'</h1>
<h2>דף מט:</h2>
חלב חיה סותם הנקב שעל אותו האבר דוקא כל שכנגדו בבהמה טהור אבל כל שכנגדו בבהמה טמא אינו סותם. זה הכלל אין הפרש לגבי סתימת הנקב בין חיה לבהמה לענין סתימת החלב דכל שאינו סותם בבהמה אינו סותם בחי' אף על פי שכשר באכילה כך פשוט.
<h2>דף נט:</h2>
כבר כתבתי בבהמה הסימנים ששוין בבהמה וחיה בענין מעלי גרה ומפריסי פרסה. ואלו הן סימני חיה שחלבה מותר שיש לה קרנים וטלפים, (כי) [פי'] הטלפים הן להכיר בין טמאה לטהורה וכן בין חיה לבהמה שפרסות החיה חדות ושל בהמה עגולות ולפיכך די או בסימני הטלפים או בסימני הקרנים להתיר חלבה, והקרנים צרי' שיהיו הדורות וכרוכות וחדוקות והוא דמבלע חדקייהו, כי של עז אינם הדורות ולא כרוכות ושל שור אינן חדוקות ר"ל אין הגלדים מהודקים יפה אלא רפויין ושל עיזא ברכוס אף על פי שחלבה מותר אינן כרוכות. ושלשה סימנים אלו צריכין בקרנים כל זמן שאינן מפוצלות אבל אם הם מפוצלות אין צריכות סימן אח'. ופירו' הדורו' עגולות ופי' כרוכות גלדי גלדי קליפה על קליפה וחדוקות פי' פגימות פגימות. ורש"י פירש הדורות שראשיהן חדין ופירוש כרוכות עגולות. ופרש"י מפוצלות בב' ראשין למעלה כגון צבי שלנו כי הצבי שבימיהם לא היו מפוצלות. ורבינו תם פירש מפוצלות זקופות וראשן כפופות. פשוט.
ק(ב)רש היא חיה שאין לה כי אם קרן א' והיא טביא דבי עילאי פי' צבי של יער פלוני וחלבה מותר. ושור הבר י"מ שהוא מין חיה, וי"מ שהוא מין בהמה וכן כתב הרמב"ם פשוט.
כוי בריה בפני עצמה הוא ובא מתיש הבא על הצביה או בהפך ונותנין עליו חומרי חיה וחומרי בהמה, כיצד שוה לחיה וטעון כסוי כמו שכתבתי בח"ד מדיני שחיטה [לקמן פ"ד ע"ב], שוה לבהמה שחלבו אסור. שוה לבהמה וחיה בענין שחיטה שטעון שני סימנים, ויש דבר שאינו שוה לא לבהמה ולא לחיה שאסור להרביעו עם בהמה ועם חיה כך פשוט בקדושין [ג' ע"א] ובכמה דוכתי. ובבכורות [י"ב ע"א] שהוא בריה בפני עצמה.
